החלטה בתיק ע"א 33857-10-12

1.         ביום 1.8.12 ניתן פסק דין על-ידי בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט קורן), בתביעה שהוגשה עוד בשנת 2006. בפסק הדין חייב בית המשפט את המבקשים לפנות מקרקעין נשוא התובענה, וזאת לא יאוחר מיום 1.11.12.

2.         המבקשים לא הגישו ערעור ולא פנו לבית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, משך למעלה מחודשיים וחצי, ורק ביום 21.10.12 "נזכרו" להגיש ערעור על פסק הדין וכן להגיש בקשה לבית משפט קמא לעיכוב ביצוע.

3.         הואיל והבקשה הוגשה כאמור לבית משפט קמא רק ביום 21.10.12, ולאור אשר נקבע בפסק הדין כי הפינוי יבוצע לא יאוחר מיום  1.11.12, קבע בית משפט קמא: "הואיל ומועד הפינוי על פי פסק הדין נקבע ליום 1/11/12 יעוכב ביצוע פסק הדין באופן ארעי עד להחלטה אחרת כנגד פיקדון בסך 100,000 ש"ח שיפקידו המבקשים במזומן או בערבות בנקאית עד ליום 28/10/12 בשעה 11:00.

הבקשה תועבר לתגובת הצד שכנגד אשר תומצא תוך 20 יום ממסירה אישית".

4.         ושוב, חרף זאת שהחלטה ניתנה עוד ביום 21.10.12, החרישו המבקשים ורק ביום 29.10.12 הגישו את הבקשה דנן, בה הם עותרים בפני בית משפט זה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור.

5.         כבר עתה יש לציין כי לא זאת הדרך בה יש לפעול, בעת שעותרים לסעד ארעי, לרבות עיכוב ביצוע.

למעשה, ביקשו המבקשים להעמיד את בית המשפט וכן את הצד השני בפני עובדה מוגמרת, באופן שלא ניתן יהא לקבל את תגובת המשיבים לבקשה.

6.         המבקשים טוענים בבקשתם לבית משפט זה כי מעת שבית משפט קמא התנה את עיכוב הביצוע בהפקדת סכום, אזי יש לראות את החלטתו כסירוב למתן עיכוב ביצוע, ועל כן נפתחה הדרך בפניהם לפנות בבקשה ישירה לבית משפט זה.

אכן, צודקים המבקשים כי מעת שהערכאה הדיונית נעתרה לבקשה לעיכוב ביצוע אך התנתה את העיכוב בתנאים אשר מבקש הביצוע סובר כי יש לשנותם, רשאי הוא לפנות לערכאת הערעור בהתאם לתקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

אולם, במקרה דנן, בית משפט קמא לא החליט בבקשה לעיכוב ביצוע לגופה, אלא הורה על קבלת תגובת הצד שכנגד.

עם זאת, וכעין מתן צו במעמד צד אחד, הורה על עיכוב ארעי, וזאת בתנאי שקבע.

משכך, ספק אם ניתן לראות את הבקשה שהוגשה על-ידי המבקשים לבית משפט זה כבקשה העומדת בתנאים של תקנה 468 לתקנות, כל עוד ובית משפט קמא לא אמר דברו, באופן סופי, בכל הקשור לעתירת המבקשים לעיכוב ביצוע שהוגשה לפניו.

7.         יתר על כן, לכאורה, לא צוין כאילו הפינוי אמור להיות מבוצע על-ידי  לשכת ההוצאה לפועל ביום 1.11.12, הגם שאכן לפי פסק הדין, המועד שנקבע בפסק הדין הינו 1.11.12.

מכל מקום, היה על המבקשים להיערך מבעוד מועד ולהגיש כל בקשה שימצאו לנכון בכל הקשור לעיכוב ביצוע, ובאופן שיהיה סיפק זמן הן לצד שכנגד להגיב על הבקשה והן לבית המשפט ליתן החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע לגופה ולאחר שכל החומר יימצא בפניו לרבות התייחסות המשיבים.

8.         לגופם של דברים, טוענים המבקשים כי אין ביכולתם הכלכלית לממן את ההפקדה שנקבעה, וכשהם מפנים גם להוראה לפיה נקבע כי על המבקשים להפקיד במסגרת הערעור עירבון בסך 20,000 ש"ח בלבד. משכך, טוענים המבקשים כי הסכום שקבע בית משפט קמא, מופרז ביותר, ואינו עומד בשום פרופורציה לסכום שנקבע להפקדת העירבון.

אין כל קשר בין שתי ההפקדות.

הפיקדון עליו הורה בית משפט קמא, עניינו נזקים שיכול וייגרמו למשיבים בגין העיכוב בפינוי המקרקעין ולו באורח זמני. מאידך, העירבון נועד להבטיח את ההוצאות המשפטיות של המשיב בערעור, ככל שהערעור יידחה.

דהיינו, אין כל קשר בין שתי ההפקדות.

9.         מעת שניתן סעד זמני במעמד צד אחד, אשר יכול ויגרום נזק לצד שכנגד, שומה על בית המשפט לשקול מתן ערובה, ובמיוחד מעת שמדובר בערכאה הדיונית אשר מכירה את "הנפשות הפועלות" וכן את הנזקים הצפויים מעיכוב זה או אחר.